בסוף 2015 דחה בית המשפט את בקשת האם להשיב את ילדיה שהועברו למשפחת אומנה. החודש נדחה הערעור שהגישה. בית המשפט המחוזי בחיפה הסביר לאם שכדי לקבל משמורת על הילדים עליה לשתף פעולה עם גורמי הרווחה, ללכת לטיפול רגשי ארוך ולשמור על קשר רציף עם ילדיה.

רק אתמול (ב') זעקו הכותרות על כך שבית המשפט החזיר ילד לחזקת אמו שנחשדה בהתעללות, והיא עשתה לו ברית מילה באופן עצמאי בבית. מצד שני, לא אחת קראנו כותרות המספרות על מקרים שבהם ילדים נלקחים מהוריהם ומועברים ב"קלות בלתי נתפסת" למשפחות אומנה. ואולם, בתוך כל הדיווחים המתוקשרים, יש לזכור כי שופטי בתי המשפט לנוער ולמשפחה עומדים בפני דילמות משמעותיות, המשפיעות באופן ישיר על חיי הילדים וההורים, ונדרשים להכריע על גורלם על סמך ראיות ועדויות.

בניגוד למקרה שסוקר בהרחבה בתקשורת, במקרה הנוכחי, שהוכרע לאחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה, קבע השופט חננאל שרעבי כי למרות רצון האם, היא לא עמדה בנטל להוכיח את זכאותה לקבל חזרה את המשמורת על ילדיה.

ניסוי מסוכן בנפש הילדים

נקודת המוצא המובילה את בתי המשפט היא שכל ילד צריך לגדול בבית הוריו. אולם ישנם מקרים בהם בית המשפט חורג מהכלל. כך, בדצמבר 2015 קבע בית המשפט לנוער בחיפה כי אם לחמישה, ששניים מהם שהו אצלה (והיתר אצל אביהם), אינה כשירה לגדלם, ועליהם לעבור למשפחות אומנה.

בית המשפט הסתמך על חוות דעת של פסיכולוגים קליניים שקבעו כי במצב הנוכחי האם אינה מסוגלת לטפל בילדיה. אולם באמצעות טיפול רגשי ארוך טווח, וחידוש הקשר עם הילדים בהדרגתיות ותחת בקרה, תישקל החזרתם למשמורתה.

בינואר 2016 ערערה האם על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בחיפה.

היא טענה כי בית המשפט שגה כשקבע כי הילדים הם בגדר נזקקים, משום שלא התחשב בעובדה שהיא הייתה נתונה לעומס רב לאחרונה, לאחר שאמה נפטרה והיא עברה לידה נוספת. לדבריה אין לה עזרה מבחוץ, היא לא מקבלת מזונות, ובכל זאת היא הגיעה לטיפולים ב"שלום הילד" והראתה נכונות לטפל בילדים.

היועמ"ש והאפוטרופוס שמונה לקטינים טענו שחוסר יכולתה של האם להתמודד עם מצבי לחץ הביאו לסיכון הילדים ולהזנחה קיצונית שהשאירו אצלם נזקים. לדבריהם מצוקתה הנפשית של האם עוד לא חלפה, והיא גם לא תעבור ללא טיפול רגשי מעמיק וארוך טווח, כך שהשבת הילדים כעת תהווה ניסוי מסוכן בנפשם.

המטפל של האם מ"שלום הילד" הוסיף כי האם לא הגיעה לטיפול כבר שלושה שבועות.

השופט חננאל שרעבי דחה את הערעור והסביר כי בית המשפט לנוער בחן היטב את הכרת הנזקקות של הילדים: הוא תיאר את מצבם הגרוע של הילדים ואת מצב האם, שאינה מבינה את צרכיהם הרגשיים ומתגוררת בדירה מוזנחת.

השופט הסביר כי קו ההתחלה וקו הסיום לפיו על בתי המשפט לפעול הוא מענה על השאלה: האם החזרת הילדים למשמורת הוריהם עלולה לפגוע בטובתם. לאחר שבוחנים את עמדת הגורמים המקצועיים עולה כי מצבה הרגשי של האם לא השתנה, כך שביטול הכרת הנזקקות כבר עכשיו יפגע ברווחת ילדיה.

לפיכך, וככל שהאם מעוניינת לקבל את ילדיה חזרה לחזקתה, המליץ לה השופט לשתף פעולה עם הרווחה, ללכת לטיפול רגשי ארוך ומעמיק ולשמור עמם על קשר רציף. כשאלו יעשו, קבע השופט, תישקל מחדש זכאותה להשיב אותם לידיה.

לא נפסקו הוצאות

לכתבה המלאה באתר פסקדין